משווים הצעות של מתכננים רק כשכולן מתארות אותו היקף: אותו פרויקט, אותם שלבים, אותם תוצרים ואותה מעורבות בביצוע. לכן קודם כותבים מסמך היקף אחד ושולחים אותו לכל המציעים באותו תחום, ורק אחר כך משווים: שורה מול שורה, ולא שורה תחתונה מול שורה תחתונה.
למה קשה להשוות הצעות של מתכננים?
כי כל מתכנן כותב את ההצעה בדרך שלו. אחד כולל את התוכניות לביצוע ואחד רק את התכנון להיתר. אחד כולל ליווי בבקרת התכן במכון ואחד לא מזכיר אותה. אחד מגביל את מספר סבבי התיקונים ואחד לא מגדיר אותו. ושניים יכולים לכתוב ״פיקוח עליון״ ולהתכוון לדברים שונים.
כשההיקף לא אחיד, ההצעה הנמוכה היא לעיתים קרובות זו שהשאירה משהו בחוץ, והחסר חוזר אחר כך כתוספת או כעיכוב.
מה כותבים במסמך ההיקף?
מסמך אחד לכל תחום, שכל המציעים באותו תחום מקבלים:
- נתוני הפרויקט: המגרש, התוכנית החלה, הפרוגרמה, ומה ידוע מהמידע להיתר.
- השלבים: תכנון מוקדם, תכנון להיתר, ליווי עד ההחלטה, בקרת תכן במכון כשנדרשת, תוכניות לביצוע, ליווי בביצוע ועד תעודת הגמר.
- התוצרים בכל שלב: מה מוגש, באיזו רמת פירוט ובאיזה פורמט.
- תיאום וישיבות: השתתפות בישיבות התכנון, ומענה להערות של הרשות, של המכון ושל גורמי החוץ.
- שינויים: כמה סבבי תיקונים כלולים, ומה נחשב שינוי שמתומחר בנפרד.
- פיקוח עליון: לפי תקנות הרישוי, עורך הבקשה ועורכי המשנה מבצעים פיקוח עליון מתחילת העבודות ועד תעודת הגמר, ומתכנן השלד גם מאשר יציקה של כל תקרה. ההצעה צריכה להגיד איך זה מתבצע ומה כלול בו.
- לוח זמנים: כמה זמן לוקח כל שלב לפי המתכנן, ומה הוא צריך לקבל מאחרים כדי לעמוד בו.
- אבני דרך לתשלום: לפי שלבים ותוצרים, ולא לפי זמן.
אילו שורות חייבות להופיע בכל הצעה?
חמש שורות, שבלעדיהן אי אפשר להשוות:
- מה כלול בכל שלב, ומה לא.
- התוצרים: רשימה, ולא ״כל הנדרש״.
- פיקוח עליון: מה כולל, ועד מתי.
- שינויים: מה נחשב שינוי, ואיך הוא מתומחר.
- זמינות: מי עובד על הפרויקט בפועל, ותוך כמה זמן עונים להערות.
איך משווים בפועל?
- מיישרים כל הצעה למסמך ההיקף: לכל שורה: כלול, לא כלול, או כלול בהסתייגות.
- שואלים בכתב על כל חוסר: לא מנחשים. מה שלא כתוב בהצעה לא כלול בה.
- מתרגמים כל חוסר לעלות או לסיכון: סעיף שלא כלול יגיע אחר כך כתוספת. סעיף שלא מוגדר יגיע כמחלוקת.
- משווים רק אחרי היישור: ההשוואה האחרונה היא בין הצעות שמתארות את אותה עבודה.
- בודקים את הצוות: מי חותם, מי עובד בפועל, וניסיון בפרויקטים מאותו סוג.
מה בודקים מעבר להצעה?
- הסמכה: עורך הבקשה ומתכנן השלד צריכים להיות מוסמכים לפי תקנות המהנדסים והאדריכלים לתפקיד שהם חותמים עליו.
- ניסיון רלוונטי: אותו סוג פרויקט ואותה מורכבות: בנייה רוויה, מרתף, תוספת לבניין קיים, בית פרטי.
- עומס: כמה פרויקטים פתוחים, ומי מחליף כשהמתכנן לא זמין.
- ממליצים שאתם בוחרים: יזמים או בעלי נכסים שעבדו איתו, ולא רק הרשימה שהוא מסר.
- התאמה לצוות: מתכנן שעובד טוב עם האחרים חוסך סבבים לכל הצוות.
בליווי התכנון והרישוי, MP הנדסה וניהול פרויקטים מכינה מטעמכם מסמך היקף אחיד לכל תחום, מיישרת את ההצעות אליו, שואלת את השאלות בכתב וממליצה בכתב ועם נימוקים. את החוזים עם המתכננים חותמים אתם.
בקצרה
- קודם מסמך היקף אחד לכל תחום, ורק אחר כך השוואה.
- חמש שורות חייבות להופיע בכל הצעה: מה כלול, תוצרים, פיקוח עליון, שינויים וזמינות.
- מה שלא כתוב בהצעה לא כלול בה. שואלים בכתב, ומשווים רק הצעות שמתארות את אותה עבודה.
מקורות
- תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), התשע״ו–2016 (נפתח בחלון חדש), תקנה 1: ״עורך הבקשה״ ו״מתכנן שלד הבניין״, ההסמכה לפי תקנות המהנדסים והאדריכלים · תקנה 91: פיקוח עליון בידי עורך הבקשה ועורכי המשנה, מתחילת העבודות ועד תעודת הגמר · תקנה 92: מה כולל הפיקוח העליון · תקנה 93: פיקוח עליון על השלד ואישור יציקת התקרות · תקנה 94: אופן ביצוע הפיקוח העליון.
הקישורים לחוקים ולתקנות מובילים לנוסח מלא באתר ציבורי. הנוסח המחייב הוא הנוסח הרשמי שפורסם ברשומות.